רופא ארטיום ניימושין

מטופל/ת יקר/ה! כדי שהתקופה שלאחר הניתוח תהיה נוחה ובטוחה עבורכם, אבקש להקפיד על ההנחיות הבאות:
1. הסירו את פד הגזה, אם קיים, מחלל הפה לאחר 20-30 דקות.
2. הניחו קומפרסים קרים על אזור הפצע הניתוחי כל שעתיים למשך 20 דקות במהלך היממה הראשונה לאחר ההתערבות.
3. הימנעו מאכילה ומשתייה במשך 2-3 שעות.
4. במשך 3-4 ימים הימנעו ממזון קשה, חם או חריף.
5. במשך 3-4 ימים הימנעו מפעילות ספורטיבית, ממאמץ גופני משמעותי, מביקור בחמאם, בסאונה או בסולריום, אל תעשו אמבטיה חמה, והשתדלו לא להתחמם יתר על המידה ולא להתקרר יתר על המידה.
6. אין לשטוף בשום אופן את אזור המכתשית או הפצע הניתוחי ללא הוראת הרופא.
7. נהגו באזור הפצע הניתוחי בזהירות ובעדינות מרבית והשתדלו שלא להפריע לו.
8. אל תטפלו בעצמכם באופן עצמאי, בהומאופתיה או ברפואה עממית.
שימו לב! בתקופה שלאחר הניתוח ייתכנו התופעות הבאות: כאב, נפיחות ובצקת באזור הפצע הניתוחי, דימום, הופעת שטף דם בעור ו/או ברירית, עליית חום הגוף, ירידה בהרגשה הכללית, קושי בפתיחת הפה, כאבים בבליעה, בלעיסה או בדיבור, ולעיתים נדירות תחושת נימול באזור הסנטר ובשפה התחתונה או דימום מחלל האף. תופעות אלה חולפות מעצמן בתוך 8-10 ימים, בתנאי שמקפידים על הנחיות הרופא.

מטופל/ת יקר/ה! תודה רבה על האמון, הסבלנות והגישה האחראית לבריאותכם. זה עתה עברתם ניתוח כירורגי – שתלים בגודל המתאים הונחו בעצם הלסת בסדר שתוכנן מראש. כדי שתקופת השיקום לאחר מכן תהיה נוחה ובטוחה ככל האפשר, אבקש מכם לקרוא את ההנחיות האלה ולהקפיד על ההמלצות והמרשמים המפורטים בהן. אם כך,
1. אנא הקפידו בזהירות אך ביסודיות על היגיינת חלל הפה. צחצחו שיניים במברשת שיניים רכה, עם כמות מינימלית של משחת שיניים, באזורים שאינם צמודים לשדה הניתוח. מדוע? בצקת, אי-נוחות, נוכחות פצע ניתוחי ותפרים מקשים מאוד על שמירת ההיגיינה בחלל הפה. כתוצאה מכך, רובד שיניים מצטבר גם באזורים המרוחקים ממקום ההתערבות הכירורגית. חדירת חלקיקי רובד אל הפצע שלאחר הניתוח עלולה לגרום לסיבוכים – החמרת דלקת, התפתחות תהליך מוגלתי וכדומה. בעקבות זאת התפרים עלולים להיפתח, והפצע הניתוחי עלול להזדהם. ומה אם… פשוט לא מצחצחים שיניים וזהו? עם הזמן, רובד שיניים המכיל חיידקים יחדור לפצע שלא החלים עדיין, יזהם אותו ויגרום לתוצאות בלתי צפויות. לא סביר שייווצרו בעיות עם השתלים עצמם – הם נקלטים גם בתנאים מורכבים מאוד, אך הזיהום עלול לפגוע ברקמות שסביב השתל, כלומר בחניכיים ובעצם.
2. לאחר צחצוח שיניים, וכן לאחר אכילה, שטפו בעדינות את חלל הפה בתמיסת חיטוי. מדוע? גם אם נצחצח שיניים בקפדנות רבה, אי אפשר להסיר את כל החיידקים מחלל הפה. במהלך היום הם מתרבים ומספרם גדל. בנוסף, אזור הניתוח עצמו, בגלל התפרים, הכאב ואי-הנוחות, קשה לניקוי אפילו באמצעות מברשת השיניים הרכה ביותר. כדי למנוע חדירת חיידקים אל תוך הפצע עצמו, יש לנקות את האזור מדי פעם לפחות באמצעות שטיפה. עם זאת, חשוב להדגיש שיש לעשות זאת בזהירות רבה, בלי להעביר את נוזל השטיפה בכוח דרך קשת השיניים ובלי תנועות חזקות של הלחיים והלשון. אגב, לשטיפה ניתן להשתמש לא רק בתמיסות כלורהקסידין, כגון מירמיסטין, אלא גם בכל מי פה אנטיספטיים לשימוש יומיומי. לדעתי הם נעימים יותר בטעמם ממירמיסטין. ומה אם… לא שוטפים את הפה אחרי אוכל וצחצוח שיניים? אני חושב שלא יקרה דבר חמור. אבל לפחות מבחינת הריח, צפויות תחושות לא נעימות במיוחד, משום שבאזור הפצע מצטברים רובד שיניים שקשה להסיר, שכבות פיברין וכדומה. הדבר בולט במיוחד כאשר משתמשים בחומרי תפר נספגים רב-סיביים לסגירת הפצע הניתוחי, כגון Vicryl, לקטיסורב, PGA וכדומה. במקרים אלה יש להקדיש תשומת לב מוגברת לניקיון אזור הניתוח.
3. בדרך כלל לאחר ניתוח מציעים קרח לקומפרסים קרים. רצוי להניח קומפרסים קרים כל שעתיים למשך 20 דקות במהלך היממה הראשונה לאחר הניתוח. מדוע? לכל התערבות כירורגית הגוף מגיב כמו לטראומה, וכן, מבחינתו זו טראומה, בתגובה מתאימה: דימום, גודש דם, יציאת פלזמה אל החלל הבין-תאי של הרקמות וכדומה. כלי הדם באזור הניתוח מתרחבים, זרימת הדם גוברת – ולכן הדימום מתחזק, הבצקת גדלה והלחי באזור ההתערבות הכירורגית מתחממת. כך מופעלים מנגנוני דלקת פוסט-טראומטית, שהיא למעשה תגובת הגנה של הגוף להשפעה חיצונית משמעותית. אי אפשר לנצח אותה לחלוטין. ולמעשה גם אין צורך בכך – הרי זו תגובת הגנה. המשימה שלנו היא לשמור את התהליך הדלקתי שלאחר הניתוח בתוך גבולות מסוימים ולא לאפשר לו להתפתח למשהו חמור יותר. כאן הקור עוזר לנו. קומפרסים קרים מונעים החמרה של הבצקת, מסייעים לעצור דימום, מפחיתים כאב ומונעים היווצרות המטומות. זוכרים איך מניחים קרח על חבלה או נקע? כאן אנחנו עושים למעשה אותו דבר. ומה אם… לא מניחים קרח? למעשה, לא יקרה דבר חמור. פשוט הבצקת וההמטומה שתופיע אחר כך יהיו גדולות יותר, הדימום ייפסק לאט יותר והכאב יהיה חזק יותר. מעבר לכך, כל התקופה שלאחר הניתוח תתנהל באותו אופן כמו עם קרח.
4. במשך 2-3 שעות לאחר הניתוח אין לאכול ואין לשתות משקאות חמים. מדוע? בגלל ההרדמה. בלעיסה משתתפות לא רק השיניים, אלא גם הלחיים, השפתיים והלשון. לאחר הרדמה כל אלה נשארים חסרי תחושה לזמן מה, מחצי שעה ועד כמה שעות, ולכן בזמן לעיסה אנחנו עלולים ממש לנשוך, לשרוף או לפצוע אותם באופן משמעותי. אבל זו רק אחת הסיבות לכך שמומלץ לאכול רק לאחר שהשפעת ההרדמה מסתיימת. חשוב לזכור שלאחר הניתוח נשאר פצע בחלל הפה. שולי הפצע עדיין לא “הודבקו” על ידי קריש דם, ולכן מזון עלול להיכנס אליו. בנוסף, בזמן לעיסת מזון, גם אם הוא קר, הטמפרטורה בחלל הפה עולה וזרימת הדם מתגברת, ובסופו של דבר הדבר עלול להגביר בצקת ודימום לאחר הניתוח. ומה אם… אחרי הניתוח רוצים לשתות ולאכול? לשתות, למשל מים קרים ללא גז או תה קר, אפשר מיד לאחר ההתערבות הכירורגית ולא יקרה דבר חמור. לגבי אוכל… עדיף שלא.
5. במשך 3-4 ימים הימנעו ממזון גס, חם, קשה וחריף. מדוע? כפי שכבר כתבתי בסעיף 3, לגבי קור, מבחינת הגוף אין הבדל אם רקמת עצם נפגעה ממכה או שהשתל הותקן בזהירות בתנאים סטריליים – הגוף מגיב לניתוח כמו לטראומה ועונה בתגובת הגנה מתאימה, דלקת. היא מתאפיינת בשורה של תסמינים בדרגות חומרה שונות, ראו בהמשך, והם מקור אי-הנוחות בתקופה שלאחר הניתוח. מזון גס וקשה עלול לקרוע את התפרים בפצע הניתוחי או לפצוע את הרירית סביבו – וזה בוודאי לא יתרום להחלמה שקטה. בנוסף, חדירת מזון קשה מתחת לתפרים תוביל בהכרח לזיהום אזור הניתוח ולתוצאה לא רצויה של ההתערבות הכירורגית. מזון חם וחריף מגביר את זרימת הדם בחלל הפה, כולל באזור הניתוח. הדבר מוביל להיווצרות בצקות, המטומות ודימום, וחמור מכך – עלול לסייע להתפשטות זיהום, רעלנים ותוצרי פירוק רקמות, שתמיד קיימים, אל מעבר לאזור הניתוח. ומה אם… ממש רוצים לאכול? בימים הראשונים עדיף לעבור למזון רך וחמים שאינו מגרה את חלל הפה. אלה יכולים להיות מחיות פירות וירקות, דייסות, מרקים צחים, מרקים הומוגניים, דג מאודה, קציצות מאודות, כדורי בשר, יוגורטים, מוצרי חלב, גבינות רכות וכדומה. אסור בשום אופן להישאר רעבים, משום שהגוף צריך מקור אנרגיה להתאוששות. בנוסף, רעב הוא סטרס נוסף שאינו מקל כלל על התקופה שלאחר הניתוח.
6. למשך כמה ימים מומלץ להגביל מאמץ גופני מוגזם, פעילות ספורטיבית, ולהימנע מסולריום, סאונה, חמאם ואמבטיה חמה. מדוע? מאותה סיבה בדיוק. פעילות ספורטיבית, סחיבת לבנים ועידור תפוחי אדמה במהירות יוצרים עומס על מערכת הלב וכלי הדם: קצב הלב עולה, אצל כל אחד במידה אחרת, לחץ הדם וטמפרטורת הגוף עולים. בהתאם לכך מתגברת גם זרימת הדם המקומית באזור ההתערבות הכירורגית. יחד איתה מתגברים הבצקת, הסיכון לדימום והסיכון לפתיחת תפרים תחת לחץ הבצקת. סאונה, סולריום ואמבטיה חמה – מאותה סיבה. ומה אם… אני ספורטאי ואי אפשר לי בלי אימונים? וגם אני עובד כבלן בחמאם נשים ולכן אין לי אפשרות בלי סאונה? אני מניח שלאורך שנות האימונים והשהייה בסאונה הגוף הסתגל למאמץ גופני ולטמפרטורה גבוהה, ולכן שמירה על שגרת חיים רגילה יכולה להיות סבירה. אבל מדובר במאמצים גופניים מוגזמים, ולכן במשך כמה ימים לאחר הניתוח עדיף להימנע משבירת שיאים אולימפיים בריצה בתוך אמבטיה חמה. אם אתם רצים מדי יום 5 ק״מ לפני ארוחת הבוקר, במשך 3-4 ימים לאחר הניתוח הורידו מעט את הקצב והעצימות וצמצמו את המרחק ל-3 ק״מ. הגוף שלכם יעריך זאת.
7. אין לפתוח או למשוך את התפרים, והשתדלו שלא להטריד את אזור הניתוח. למשך כמה ימים הימנעו משימוש בסילונית. מדוע? כדי לא להטריד שוב את שולי הפצע הניתוחי ולא לפגוע בתפרים. אזכיר כי פתיחת תפרים גורמת לחדירת חיידקים, שאריות מזון, רוק וכדומה אל אזור הניתוח. כתוצאה מכך עלולות להיווצר בעיות ברקמות שסביב השתל. ומה אם… יש ריח שמטריד, או משהו אחר, ונראה שמזון נכנס מתחת לתפרים וכדומה? הפתרון הנכון ביותר במקרה כזה הוא לפנות לרופא המטפל או לפחות להתייעץ איתו טלפונית. ניסיון להוציא משהו מהפצע שלאחר הניתוח באמצעות קיסם או לשטוף אותו בסילונית עלול לסבך מאוד את התקופה שלאחר הניתוח.
8. בדרך כלל השתלה מסתיימת בהנחת תפרים. לשם כך משתמשים בחומר תפר חד-סיבי שאינו נספג, ולכן יהיה צורך להסיר את התפרים לאחר 10-14 ימים. מדוע? חוטים חד-סיביים שאינם נספגים, כגון Polyamide, Prolene, Resolone וכדומה, הם חומר תפר היגייני הרבה יותר וצפוי יותר בהתנהגותו בהשוואה לחומרים נספגים רב-סיביים כגון Vicryl, PGA, קטגוט וכדומה. אנו משתמשים בהם כאשר נדרשת סגירה אמינה של הפצע. תופעת הלוואי היא שיש להסיר את התפרים האלה. בנוסף, לפעמים קצות הקשרים מגרדים את הרירית וגורמים לאי-נוחות מסוימת. אם הבחנתם בכך, אמרו לרופא שלכם כדי שיסדר את התפרים. ומה אם… אי אפשר להסיר את התפרים במועד שנקבע, 10-14 ימים? אפשר להסיר אותם מאוחר יותר!
9. אל תטפלו בעצמכם, אל תשתמשו ברפואה עממית ואל תיקחו תכשירים הומאופתיים. מדוע? יעילותם של תכשירים הומאופתיים ושל תרופות עממיות לכל המחלות היא נושא שנוי במחלוקת. לא ניכנס לוויכוח הזה. מה גם שההמלצה מדוע אין לעשות זאת נמצאת במישור המשפטי והאתי. העבודה שלכם עם הרופא אינה מסתכמת בהתערבות הכירורגית עצמה; הוא אחראי גם על תקופת השיקום שלכם. הרופא המטפל שלכם, בהתחשב באופי הניתוח ובמאפייני הגוף שלכם, נותן מרשמים והמלצות המתאימים ככל האפשר למקרה הקליני שלכם. במקביל, הרופא מניח בצדק שתעמדו בהם, וזה מאפשר לו לצפות את מהלך התקופה שלאחר הניתוח, ובמקרה של בעיות לבצע תיקונים נדרשים.
10. עליכם לקחת את התרופות הבאות: – טיפול אנטיביוטי. קיימים יותר מ-100500 סוגים של תרופות אנטיבקטריאליות שונות, ובכל מקרה קליני הרופא בוחר אותן באופן אישי לפי ההתוויות ומצב הבריאות שלכם. בדרך כלל טיפול אנטיביוטי מלווה את כל סוגי הניתוחים משמרי השיניים. בכוונה אינני כותב כאן שמות של תרופות כדי לא לעודד ניסיונות טיפול עצמי – שוב אדגיש שרק לרופא המטפל שלכם יש סמכות לרשום לכם תרופות. – טיפול אנטי-דלקתי. בדרך כלל מורכב ממרכיב אחד או שניים: תרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידיות (NSAIDs) ותרופות אנטיהיסטמיניות. לעיתים קרובות אנו מכנים NSAIDs בשם “משככי כאבים”, מתוך הנחה שעיקר תפקידם הוא הפחתת כאב. לא בדיוק. תרופות אנטי-דלקתיות עוזרות לשמור בשליטה את התהליך הדלקתי שמתפתח תמיד לאחר ניתוח, והפחתת הכאב היא רק אחת מהשפעותיהן. יש להשתמש בתרופות אנטי-דלקתיות בזהירות רבה, לא להגזים בהן ולא לרשום אותן לעצמכם, משום שהתוצאות עלולות להיות גרועות יותר. תרופות אנטיהיסטמיניות הן חלק מהטיפול האנטי-דלקתי ולא טיפול באלרגיה, כפי שחלק חושבים. אנו רושמים אותן משום שבהתפתחות הדלקת מעורבים גורמים הדומים לאלה שמעוררים התקפי אלרגיה – ולצורך בלימתם נדרשות תרופות אנטיהיסטמיניות. – טיפול תרופתי נוסף. נועד הן להפחתת תופעות לוואי של אנטיביוטיקה ותרופות אנטי-דלקתיות, והן לטיפול במחלה הבסיסית. לדוגמה, מתן NSAIDs למטופלים עם גסטריטיס או כיב במערכת העיכול מלווה לעיתים קרובות בתרופות סותרות חומצה, ובעקירות שיניים בלסת העליונה שהסתבכו בפרפורציה נרשמות טיפות מכווצות כלי דם ואנטיבקטריאליות לחלל האף. – טיפול בוויטמינים. במשך כמה שנים אני נוהג לרשום ויטמינים להאצת התחדשות פצעי עצם כהכנה לטיפול אימפלנטולוגי. שוב, גם לדברים שנראים קטנים כמו מתן ויטמינים יש להתייחס ברצינות, משום שבמחלות ובמצבים מסוימים הם עלולים להזיק מאוד. ושוב: רק הרופא המטפל שלכם רשאי לרשום תרופות. אני ממליץ בחום שלא לקחת תרופות ללא הוראת רופא. ומה אם… לא לקחת תרופות בכלל? פעולה כזו נכללת בסעיף 9 של ההנחיות האלה ומהווה הפרה ישירה מצדכם של ההסכם למתן שירותים רפואיים – הרופא והמרפאה רשאים להסיר מעצמם אחריות לתוצאת הטיפול שלכם. ואם פתאום יופיעו בעיות, האחריות לכך תהיה עליכם בלבד.
11. עליכם להגיע לבדיקה לאחר הניתוח, המתוכננת בדרך כלל ליום השני או השלישי לאחר הניתוח. מדוע? הדבר הקשה ביותר בעבודת הכירורג אינו ביצוע הניתוח, משום שאפשר ללמד אפילו קוף להניף אזמל. לדעתי, הדבר הקשה ביותר הוא לגרום לכך שהמטופל ישתקם לאחר הניתוח במהירות המרבית, עם מינימום אי-נוחות וסיכון לסיבוכים. יחד עם זאת, גם אצל אותו אדם אופי התקופה שלאחר הניתוח יכול להשתנות מאוד בהתאם למאפייני ההתערבות הכירורגית, וקשה לחזות עד כמה הבצקות, ההמטומות והכאבים יהיו משמעותיים לאחר הניתוח. בדיקה לאחר הניתוח, המבוצעת “בשיא התסמינים”, מאפשרת להעריך את השלכות הניתוח ובמידת הצורך לתקן את ההמלצות והמרשמים, וכך להקל על מצב המטופל. בדרך כלל תקופת השיקום לאחר ניתוח השתלה נמשכת בין 2 ל-10 ימים ועלולה להיות מלווה בתסמינים הבאים: – כאבים עשויים להופיע מיד לאחר הניתוח, שיאם בדרך כלל 6-12 שעות לאחר ההתערבות הכירורגית, ולאחר מכן עוצמתם יורדת. – בצקת ונפיחות באזור הניתוח מופיעות בדרך כלל ביום השני לאחר הניתוח, מגיעות לשיא לאחר 48-72 שעות, ולאחר מכן פוחתות. – כאבים בבליעה קשורים להתפתחות לימפאדניטיס אזורית, יכולים להופיע מיד לאחר הניתוח וחולפים בתוך 72 שעות. – קושי בפתיחת הפה קשור לבצקת ברקמה הבין-שרירית ולגירוי מעטפת השריר. הוא חולף בתוך כמה ימים. – אי-נוחות בלעיסה ובדיבור מופיעה מאותה סיבה כמו הקושי בפתיחת הפה. – דימום מהפצע שלאחר הניתוח יכול להיות בעוצמות שונות ולהימשך עד יממה. – הופעת המטומה, “שטף דם”, על העור באזור הניתוח מתרחשת משום שהדם מחלחל לרקמות הרכות סביב הפצע. – עליית חום הגוף היא תגובה צפויה לתהליך הדלקתי שלאחר הניתוח. – דימום מהאף מתרחש לעיתים נדירות מאוד בניתוחים בלסת העליונה. – ירידה בהרגשה הכללית יכולה להיות תוצאה של הניתוח עצמו וגם תופעת לוואי של התרופות שנרשמו. – פתיחת תפרים באזור הפצע שלאחר הניתוח מתרחשת לעיתים כתוצאה ממתיחת הרקמות הרכות על ידי הבצקת. תופעות אלה חולפות מעצמן בתוך 4-10 ימים, בתנאי שמקפידים על כל המלצות ומרשמי הרופא. במקרה של הופעת תסמינים החורגים מהמתואר לעיל, יש להתייעץ בדחיפות עם הרופא המטפל ובמידת הצורך לתקן את תוכנית השיקום לאחר הניתוח. ולבסוף, הכלל החשוב ביותר בכל תקופת שיקום: כל בעיה, שאלה או דאגה היא סיבה לפנות לרופא המטפל שלכם. זכרו: כל עוד אתם נמצאים במעקב הרופא ובקשר איתו – אתם בטוחים.

 הרמת סינוס, או אוגמנטציה סובאנטרלית, היא ניתוח האוסטאופלסטיקה הנפוץ ביותר בעולם. למעשה, כאשר מדובר בהתקנת שתלים באזור השיניים האחוריות של הלסת העליונה, יש צורך לבצע אותה אצל 92% מהמטופלים. אבל בניגוד לניתוחים אוסטאופלסטיים אחרים, כגון GBR, ATKKF וכדומה, לניתוח הרמת סינוס יש מספר מאפיינים המשפיעים גם על תקופת השיקום: בפרט, אזור ההתערבות נמצא ישירות מתחת לחלל האף ומופרד ממנו באמצעות רירית דקה, המכונה “הממברנה השניידריאנית”, המרפדת את הסינוס המקסילרי. בנוסף, בתוך הסינוס קיימת מיקרופלורה משלו, שעלולה להיות מסוכנת לשתל העצם. לכן עיקר המאמצים שלנו בתקופה שלאחר הניתוח מכוונים לשמירה על שלמות הממברנה השניידריאנית ולמניעת זיהום אזור הניתוח מחלל האף. מאפיין חשוב נוסף של התקופה שלאחר הניתוח הוא התפתחות כמעט בלתי נמנעת של תופעות גודש בסינוס המקסילרי, קושי באוורור שלו ופגיעה בפינוי ההפרשות. בשילוב עם דימום בעוצמות שונות, הדבר יוצר סביבה אידיאלית להתרבות חיידקים ממש מעל שתל העצם, ובהיעדר מניעה מתאימה מעלה משמעותית את הסיכון לזיהומו. לכן חלק חשוב מהמרשמים בתקופה שלאחר הניתוח הוא טיפול בחלל האף ושימוש בטיפות מכווצות כלי דם ואנטיבקטריאליות. מעבר לכך, ההמלצות לאחר ניתוח הרמת סינוס כמעט זהות להמלצות לאחר ניתוחים אוסטאופלסטיים אחרים ולאחר השתלה. כדי שהתקופה שלאחר הניתוח תהיה נוחה ובטוחה עבורכם, אבקש להקפיד על ההנחיות הבאות:
1. אנא שמרו על היגיינת פה טובה. לצורך ההיגיינה עדיף להשתמש במברשת שיניים רכה ובכמות מינימלית של משחת שיניים.
2. לאחר אוכל וכן לאחר צחצוח שיניים, חובה לשטוף את הפה בתמיסת חיטוי, ראו סעיף 10, “תרופות לאחר הניתוח”.
3. הניחו קומפרסים קרים על אזור הפצע הניתוחי כל שעתיים למשך 20 דקות במהלך היממה הראשונה לאחר ההתערבות.
4. הימנעו מאכילה ומשתייה במשך 2-3 שעות.
5. במשך 3-4 ימים הימנעו ממזון קשה, חם או חריף.
6. במשך 3-4 ימים הימנעו מפעילות ספורטיבית, ממאמץ גופני משמעותי, מביקור בחמאם, בסאונה או בסולריום, אל תעשו אמבטיה חמה, והשתדלו לא להתחמם יתר על המידה ולא להתקרר יתר על המידה.
7. אל תנפחו את הלחיים, אל תקנחו את האף, והימנעו משימוש בסילוניות לחלל הפה ולחלל האף.
8. נהגו בפצע שלאחר הניתוח בזהירות ובעדינות מרבית, השתדלו שלא להטריד אותו, אל תפתחו את התפרים ואל תנסו “לסחוט משהו”.
9. פעמיים ביום השתמשו בטיפות מכווצות כלי דם ואנטיבקטריאליות לחלל האף לפי התוכנית שהציע הרופא שלכם.
10. אל תטפלו בעצמכם באופן עצמאי, בהומאופתיה או ברפואה עממית.
11. במשך 6-8 שבועות הימנעו מצלילה, מנגינה בכלי נשיפה ומכל פעילות אחרת הכרוכה בשינויי לחץ מהירים ומשמעותיים בין חלל הפה לחלל האף.