שן חסרה לא רק משאירה רווח בחיוך. כאשר השורש כבר לא קיים, עצם הלסת באזור זה מפסיקה לקבל את עומס הלעיסה הרגיל ועלולה להצטמצם בהדרגה. לכן יש לתכנן את אובדן העצם ואת השתלים הדנטליים יחד, לא להתייחס אליהם כבעיות נפרדות. השתל זקוק לתמיכת עצם יציבה, אך נפח עצם מופחת לא אומר אוטומטית שההשתלה בלתי אפשרית.
ההחלטה הנכונה תלויה במיקום אובדן העצם, במידת חומרתו, במצב החניכיים, בבריאותכם הכללית ובשיקום הסופי המתוכנן. אצל חלק מהמטופלים ניתן להתקין שתל מיד לאחר עקירת שן. אצל אחרים, אוגמנטציית עצם או הרמת סינוס יוצרות תנאים לתוצאה בטוחה וצפויה יותר.
מדוע העצם מצטמצמת לאחר אובדן שן
עצם הלסת היא רקמה חיה. היא מתאימה את עצמה כל הזמן לעומסים הפועלים עליה. שורשי שיניים טבעיות מעבירים לחץ לעיסה לעצם. לאחר עקירה, הגירוי הזה נעלם, והרכס האלוואולרי עלול עם הזמן להיעשות צר ונמוך יותר. השינויים הפעילים ביותר מתרחשים לרוב בחודשים הראשונים לאחר אובדן השן, אם כי עיצוב מחדש של העצם עשוי להימשך שנים.
אובדן שן אינו הסיבה היחידה. מחלת חניכיים ממושכת עלולה לפגוע הן בעצם התומכת והן ברקמות הרכות סביב השיניים. זיהום ליד השורש, טראומה, תותבות נשלפות לא מותאמות ועקירות מורכבות בעבר יכולים גם הם להפחית את נפח העצם הזמין. באזור האחורי של הלסת העליונה, הסינוס המקסילרי עלול להתרחב בהדרגה כלפי מטה לאחר אובדן טוחנות, ולהשאיר מעט עצם אנכית לשתל.
לכן ייעוץ להשתלה לא צריך להתחיל בשאלה: “האם ניתן להתקין שתל?” השאלה המועילה יותר היא: “איזה בסיס נדרש כדי שהשתל והכתר יתפקדו היטב לטווח ארוך?”
האם ניתן להתקין שתלים דנטליים באובדן עצם
לרוב – כן. נוכחות אובדן עצם משנה את תוכנית הטיפול, אך לא בהכרח את המטרה עצמה. השתלה מודרנית מציעה מספר שיטות המאפשרות לשקם עצם או להשתמש באופן אסטרטגי בנפח הקיים. האפשרות המתאימה נבחרת לאחר בדיקה קלינית והדמיה תלת-ממדית, בדרך כלל CBCT.
הסריקה מאפשרת למנתח להעריך גובה, רוחב וצפיפות העצם, ומיקום מבנים חשובים, כגון חלל הסינוס בלסת העליונה או עצב הלסת התחתונה. היא מראה גם פרטים שצילום דו-ממדי רגיל עלול לא לחשוף. מידע זה הכרחי לבחירת מיקום, אורך, קוטר השתל ולוחות הזמנים לטיפול.
במקרים מסוימים, העצם מספיקה להתקנת שתל ללא אוגמנטציה, גם אם הרכס אינו אידיאלי. במקרים אחרים, התקנת שתל ללא יצירת תמיכה מספקת עלולה להוביל לזווית לא נוחה, פגיעה במראה, קושי בהיגיינה או סיכון מוגבר לסיבוכים. הדרך הקצרה ביותר לא תמיד העמידה ביותר.
מתי אפשרית התקנה מיידית של שתל
לעיתים ניתן להתקין את השתל באותו ביקור שבו מתבצעת עקירת השן. הדבר יכול לצמצם את מספר השלבים הכירורגיים ולסייע לשמר את קווי המתאר של הרכס האלוואולרי. עם זאת, התקנה מיידית אינה מתאימה רק משום שהמטופל רוצה להאיץ את הטיפול.
השקע חייב להיות ללא זיהום בלתי מבוקר, וכמות מספקת של עצם בריאה נדרשת להשגת יציבות ראשונית של השתל. מצב החניכיים, הסגר ומיקום הכתר העתידי חשובים גם הם. במקרים רבים, מניחים סביב השתל חומר תשתית עצם וממברנה, כדי לתמוך בקונטור במהלך ההחלמה.
אם תנאים אלה חסרים, גישה מדורגת בטוחה יותר לרוב. השן נעקרת בזהירות, האזור משומר או עובר אוגמנטציית עצם, והשתל מותקן לאחר ההחלמה. זהו לא כישלון. זוהי דרך להפחית סיכון ולהגן על התוצאה הסופית.
אפשרויות טיפול באובדן עצם ובהשתלה דנטלית
שימור שקע לאחר עקירה
כאשר יש צורך לעקור שן, שימור השקע מסייע להגביל את שקיעת הרכס. לאחר עקירה זהירה, ניתן להניח בשקע חומר תשתית עצם, המכוסה בממברנה או בחומר מרפא. המטרה אינה לעצור את כל העיצוב מחדש הטבעי – הדבר בלתי אפשרי – אלא לשמר נפח גדול יותר עבור שתל עתידי.
פרוצדורה זו בעלת ערך רב במיוחד באזור הקדמי הנראה, שבו קווי המתאר של העצם והחניכיים משפיעים על מראה הכתר הסופי.
רגנרציה מודרכת של עצם
רגנרציה מודרכת של עצם, המכונה לעיתים קרובות GBR, משמשת כאשר רוחב או גובה העצם אינם מספיקים להתקנה נכונה של השתל. חומר תשתית עצם מונח באזור הפגם ומוגן בממברנה. הממברנה מסייעת למנוע צמיחת רקמות רכות למרחב זה, בזמן שהגוף יוצר עצם חדשה.
חומר השתל יכול להיות סינתטי, ממקור בעלי חיים, תורם, או שנלקח מהמטופל עצמו – בהתאם לפגם ולתוכנית הטיפול. אין חומר אחד הטוב ביותר לכל מצב קליני. יציבות השתל, אספקת הדם, סגירת הרקמות הרכות והטכניקה הכירורגית חשובים לא פחות מהחומר עצמו.
זמן ההחלמה משתנה. שתל קונטור קטן עשוי להחלים בו-זמנית עם השתל, בעוד פגם גדול יותר עשוי לדרוש מספר חודשים לפני ההשתלה. יש להסביר את רצף הטיפול בפירוט לפני הניתוח, כולל מה מתוכנן בכל שלב ומדוע.
הרמת סינוס לאזור האחורי של הלסת העליונה
באזור האחורי של הלסת העליונה, אובדן עצם משולב לעיתים קרובות עם התרחבות הסינוס המקסילרי. הרמת סינוס יוצרת גובה עצם נוסף על ידי הרמה זהירה של קרום הסינוס והנחת חומר תשתית עצם מתחתיו.
בהתאם לנפח העצם העצמית הנותרת, ניתן להתקין את השתל בו-זמנית עם הרמת הסינוס, או לאחר החלמת השתל. ההחלטה מבוססת על יציבות ואנטומיה, לא על פרוטוקול קבוע. תכנון דיגיטלי בעל ערך רב במיוחד כאן, כי אנטומיית הסינוס יכולה להשתנות משמעותית בין אנשים.
שתלים קצרים ומיקומים חלופיים
אצל חלק מהמטופלים, שתלים קצרים מאפשרים להימנע מאוגמנטציית עצם נרחבת יותר. בשיקום קשת שלמה, שתלים מוטים ופרוטוקולים כגון All-on-4 מאפשרים לעיתים להשתמש בעצם הקיימת תוך עקיפת מבנים אנטומיים. אפשרויות אלה יכולות להיות יעילות מאוד בהתוויות הנכונות, אך אינן פתרונות ניתנים להחלפה עבור כל שן חסרה.
תוכנית הטיפול צריכה להשוות בין יתרונות ומגבלות של אוגמנטציית עצם, שתלים קצרים יותר, מיקומי שתלים חלופיים, ושיקומים קבועים ונשלפים. הבחירה הטובה ביותר היא זו התומכת בתפקוד, בהיגיינה, באסתטיקת הפנים והחניכיים, ובתחזוקה לטווח ארוך.
מדוע התכנון חשוב כמו הניתוח
אוגמנטציית עצם והתקנת שתל הן פרוצדורות כירורגיות מדויקות. הצפיות מתחילות לפני הניתוח: בהדמיה, בהערכת הסגר, בבדיקה פריודונטלית ובתכנון מיקום השן הסופי. יש להתקין את השתל מתחת לכתר, לא סתם במקום שבו במקרה יש עצם.
תכנון דיגיטלי יכול לשלב נתוני CT, סריקה תוך-פומית ועיצוב השיקום העתידי. במקרים מתאימים, סד כירורגי מעביר תוכנית זו לחלל הפה ומסייע לשלוט במיקום, בעומק ובזווית התקנת השתל. הסד אינו מחליף חשיבה כירורגית, אך משפר דיוק ותומך בפרוצדורה מבוקרת יותר.
גורמים ביולוגיים חשובים גם הם. יש לטפל במחלת פריודונטיום פעילה לפני התקנת שתלים. עישון, סוכרת לא מאוזנת, תרופות מסוימות, ברוקסיזם והיגיינה לא סדירה עלולים להשפיע על ההחלמה ועל בריאות השתל לטווח ארוך. גורמים אלה לא תמיד שוללים טיפול, אך דורשים דיון כנה וניהול סיכונים.
PRF, המופק מדגימה קטנה של דם המטופל עצמו, יכול לשמש בפרוטוקולים כירורגיים נבחרים לתמיכה בהחלמת הרקמות הרכות ובניהול השתל. זוהי שיטה משלימה, לא תחליף לאבחון נכון, לאוגמנטציית עצם יציבה או לטיפול קפדני לאחר הניתוח.
כיצד מתנהלת ההחלמה בדרך כלל
רוב המטופלים מוטרדים פחות משם הפרוצדורה הטכני ויותר מכך שירגישו. עם הרדמה מקומית יעילה ופרוטוקול כירורגי רגוע ומאורגן היטב, פרוצדורות השתלה ואוגמנטציית עצם נסבלות בדרך כלל בקלות רבה יותר מהצפוי. נפיחות, חבורות קלות ואי-נוחות זמנית תקינים לאחר אוגמנטציית עצם נרחבת יותר, במיוחד בלסת העליונה.
ההמלצות להחלמה מותאמות לפרוצדורה. הן עשויות לכלול תרופות, היגיינת פה עדינה, מזון רך לתקופה קצרה, והימנעות מעישון או מפעולות המעלות לחץ בסינוס לאחר הרמת סינוס. ביקורי בקרה הם חלק מהטיפול, לא תוספת אופציונלית. הם מאפשרים למנתח לעקוב אחר ההחלמה, להסיר תפרים במידת הצורך ולזהות בעיות אפשריות בשלב מוקדם.
השתל אינו הופך לשן מוכנה ביום ההתקנה. הוא זקוק לזמן להשתלב עם העצם, ולאחר מכן משוקם בכתר אישי, גשר או תותבת לכל הקשת. משך הטיפול הכולל יכול לנוע ממספר חודשים ועד תקופה ארוכה יותר במקרים מורכבים של אוגמנטציית עצם. תוכנית ארוכה יותר עשויה להיות מוצדקת אם היא יוצרת תוצאה יציבה ונוחה יותר לתחזוקה.
שאלות שכדאי לשאול בייעוץ
ייעוץ ברור צריך לתת לכם יותר מהערכת עלות. שאלו מה גרם לאובדן העצם, האם נדרשת אוגמנטציית עצם ואילו חלופות קיימות. שאלו כיצד יתוכנן מיקום השתל, האם סד כירורגי מתאים, וכמה זמן צפוי כל שלב החלמה להימשך.
עליכם להבין גם את הסיכונים בטיפול ללא אוגמנטציית עצם, את התחזוקה הצפויה של השיקום הסופי, ומה יקרה אם האזור לא יחלים לפי התוכנית. מנתח אחראי אינו מבטיח שכל מקרה יעבור לפי לוח זמנים אידיאלי. במקום זאת, המטרה היא להשתמש באבחון, בטכניקה מיקרוכירורגית ובשלביות מחושבת כדי להפוך את התוצאה לצפויה ככל האפשר.
אובדן עצם יכול להפוך את ההשתלה למורכבת יותר, אך אין זה אומר שהיא חייבת להיות בלתי ודאית. עם הדמיה מדויקת, תוכנית כירורגית אישית ומעקב קפדני, מטופלים רבים יכולים לעבור מאזור בעייתי לשיקום יציב ונוח, המתאים לחיי היומיום.
קריאה נוספת
נכתב ונבדק על ידי ד”ר ארטיום ניימושין, רופא שיניים כירורג ואימפלנטולוג.
